התבוננות חדשה על המוכר והידוע

הסיפור הקצר הזה ממחיש היטב את הדרך האבסורדית, שבה המוח שלנו מהתל בנו. קריאה של הסיפור מזכירה לך לפקפק בדעות הנחרצות שלך. הן "נחרצות" כי טרחת לחרוץ אותן פעם אחר פעם בסיפור האישי שלך, כמו פַּסָּל שמשכנע חומר להפוך לצורה עם מסר מסוים.

זהו סיפור אמיתי.

Cookies / מאת דאגלס אדמס.

"מקרה זה אכן קרה לבן אדם אמיתי, והבן אדם הזה הוא אני. הייתי צריך לעלות על רכבת. זה היה אפריל 1976, בקימברידג', אנגליה. הקדמתי במעט את מועד הנסיעה וטעיתי בזמנים. קניתי עיתון כדי לעשות את התשבץ, כוס קפה ושקית עוגיות. התיישבתי ליד שולחן. אני רוצה שתדמיינו את המחזה. חשוב מאד שתמונה זו תצטייר בבהירות במוחכם. הנה השולחן, עיתון, כוס קפה, שקית עוגיות. מולי יושב בחור. הבחור נראה נורמלי לחלוטין, לבוש בחליפת עסקים. לא היה נראה שהוא מתכוון לעשות משהו מוזר. אך זה מה שהוא עשה: לפתע הוא הושיט את ידו, לקח את חבילת העוגיות, פתח אותה, הוציא אחת, ואכל אותה.
המקרה הזה, אני מוכרח לציין, הוא מסוג המקרים שלבריטים קשה מאד להתמודד איתם. אין דבר ברקע או בחינוך שלנו המכשיר אותך להתמודד עם מישהו שלאור היום גונב לך עוגיות. אתם יודעים מה היה קורה אילו מקרה זה היה מתרחש בדרום מרכז לוס אנג'לס. במהירות הבזק היו יריות, הליקופטרים, CNN, אתם יודעים… אבל בסוף, עשיתי מה שכל אנגלי חם מזג היה עושה: התעלמתי. בהיתי בעיתון שלי, לגמתי מהקפה, ניסיתי לפתור חידה בתשבץ, לא הצלחתי כלום, וחשבתי, מה אני הולך לעשות?
בסופו של דבר החלטתי שפשוט אצטרך לפעול בעניין, וניסיתי בכל מאודי לא להבחין בעובדה שהשקית כבר נפתחה באופן מסתורי ביותר. הוצאתי עוגייה לעצמי. חשבתי, זה סידר אותו. אבל כנראה שזה לא, כי אחרי כמה רגעים הוא עשה זאת שוב. הוא הוציא עוגייה נוספת. היות שלא אמרתי כלום בפעם הראשונה, איכשהו זה היה קשה יותר להעלות את הנושא בפעם השנייה. "סליחה, לא יכולתי שלא לשים לב…" אני מתכוון, זה לא בדיוק עובד.
אכלנו את כל החבילה בדרך הזו. כשאני אומר כל החבילה, אני מתכוון שהיו סך-הכול שמונה עוגיות, אך זה הרגיש כמו נצח. הוא הוציא אחת, אני הוצאתי אחת, הוא הוציא אחת, אני הוצאתי אחת. לבסוף, כשהגענו לסוף החבילה, הוא קם והלך. זאת אומרת, החלפנו בינינו מבטים רבי משמעות, הוא הלך, ואני נשמתי נשימת רווחה ונרגעתי.
הרכבת הייתה צריכה להגיע תוך כמה דקות, אז לגמתי את שאר הקפה, נעמדתי, הרמתי את העיתון, וגיליתי שמתחתיו היו העוגיות שלי. מה שאני אוהב במיוחד בסיפור הזה היא התחושה שאיפהשהו באנגליה מסתובב במשך עשרים וחמש שנה בחור נורמלי לחלוטין עם אותו סיפור בדיוק, רק בלי שורת המחץ."

תרגיל כתיבה, להתבוננות שונה:

ניתן להוריד התרגיל בגירסה להדפסה.

דאגלס אדמס, אחד מהסופרים האהובים עלי, מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", מצליח להמחיש בסיפור "עוגיות" שההתבוננות שלנו צרה. כל מה שאנחנו "יודעים" הוא לא באמת ידע, אלא סיפור שהמצאנו. קריאה בספרים של אדמס, מפרקת ומרכיבה מחדש מושגים ותבניות חשיבה. אני רואה בהם הרבה מעבר למדע בדיוני. אלה ספרים שמספקים נקודת מבט ייחודית על העולם ועל עצמנו.

1.1

תארי לך שאת נוהגת ברכב, נעצרת ברמזור ולפנייך רכב נוסף. האיש היושב ליד הנהג יוצא לצידו השני של הרכב. הוא גורר בכוח את מי שישב לצידו אל מחוץ לרכב ומתחיל לנער אותו בחוזקה תוך כדי שהוא גורר אותו למדרכה. תארי בכמה משפטים מה את חושבת שהתרחש שם? ומה הקשר בין האנשים? כיתבי התשובה לפני שאת ממשיכה בקריאת התרגיל.

1.2

מסתבר, שהאיש שישב לצד הנהג ברכב שלפנייך, סובל מפרכוסים והתקפים חמורים. הנהג, הוציא את החבר שלו מהרכב על-מנת לעזור לו בזמן התקף. הוא גרר את חברו למדרכה, הזעיק מזעיק עזרה. הוא ניער את החבר כדי לשמור שלא יבלע את הלשון, יצליח לנשום ויישאר בחיים.

היזכרי בסיטואציה לא נוחה או חילוקי דעות שהיו לך לאחרונה. תארי אותה מנקודת המבט של הצד השני, נסי להיות הכי משכנעת. (יכולה להוסיף לסיפור פרטים מדמיונך, שיעזרו לך לשנות את נקודת המבט).

———————————————–

קרה מקרה ויצאת פגועה. מישהו הצליח לערער אותך ועלו בך תחושות לא נעימות.

תסכימי איתי שזה לא סתמי שנעלבת או נפגעת. כדי שזה יקרה, מתקיימים שם שני תנאים בסיסיים: האחד, אנחנו מקבלים את הדובר כמישהו "בעל סמכות" וידע. השני, אנחנו מקבלים את דבריו כבעלי ערך.

אם ילד בן 5 יסנן לעברך: "כלום את לא מבינה". סביר להניח, שלא תתייחסי לדבריו באופן אישי. תניחי שהוא מצביע על חוסר-הבנה בניכם ותנסי לעזור לו עם התסכול שנוצר אצלו בעקבות המצב. אם המשפט יאמר בסיטואציה שונה, במהלך שיחה עם אדם בגילך, אדם יקר לך, קרוב או קולגה, סביר להניח שתעניקי ערך גדול יותר למילים שלו ואת עלולה להיפגע מהן.

2.1

היזכרי בסיטואציה פוגעת שהיתה לך לאחרונה. נסי לתאר אותה מנקודת המבט של חפץ שהיה באיזור (כסא/ עט/ או חפץ אחר שהיה ברקע). זה המקום להתבונן ולתאר בתורה הומוריסטית ואולי מפוכחת את הסיטואציה.
את יכולה לתת לחפץ שבחרת, משמעות/תפקיד שונה (הוא יכול להפוך לאנושי ולהיות במאי סרטים, חייזר, פסיכולוג או אחר). תארי את הסיטואציה מנקודת המבט שלו.

2.2

התבונני ברשימת אנשי הקשר שלך. ביחרי 3 שונים.

כיתבי בכמה מילים איך כל אחד/ת מהם היה מתאר אותך?

2.3

בקשי מאנשים לענות על השאלה הקודמת ולתאר אותך.

תגלי כמה נקודות המבט שלהם שונות וגם שלאותה השאלה יש אינסוף תשובות.

===================

המשיכי ותרגלי את צורת החשיבה הזו יום-יום. נסי להבין את המניעים של האחר, את נקודת המבט השונה. יש סיכוי שתמצאי עצמך בעולם קצת יותר אנושי, קשוב, אדיב ונעים.

מסיימת עם סרטון קצר באנגלית (3 דקות) של סיפור העוגיות ואחד מעשרות הציטוטים של דגלאס אדמס, שמשמשים לי השראה:

"יש המון דברים שאתם לא יודעים עליהם כלום, אבל אתם לא היחידים. רק שבמקרה שלכם התוצאות של אי ידיעת כל הדברים האלה איומות במיוחד, אבל מצד שני, החיים הם לא פיקניק" (מתוך: לא מזיק ברובו עמוד 67).

* כל המידע המופיע באתר זה ו/או בכל קישור ו/או הפניה שתתבצע באמצעות האתר, הוא בבחינת מידע כללי בלבד. אין לראות בו "ייעוץ רפואי" ו/או "המלצה לטיפול" ו/או "תחליף לטיפול רפואי אישי" והוא אינו בא במקום טיפול ו/או ייעוץ מקצועי רפואי.

שתף

קשור

כתיבת תגובה לבטל